לפני יותר מ40 שנה קיבלתי אגרוף מאבא שלי במפרק השמאלי של הלסת, מאז גדלתי והפכתי אישה, עברתי הריונות, ילדתי, נפצעתי , החלמתי! עדיין כיום המפרק הזה מכווץ ביחס לצד השני לעיתים ננעל חלקית אפשר להרגיש שיש פחות מקום בצד הזה של הפה אם מכניסים את האצבע ונוגעים בלחי. מה בגוף שלנו זוכר את הטראומה, מחזיק אותה ולעיתים תוך כדי טיפול משחרר. מי שעבר טיפול מוצלח בשטיפה אנרגנטית חווה את הרגע שבו מגע בנקודה מסויימת בגוף משחרר זכרון.

הפאשיה ששנים נתפסה כרקמת חיבור פאסיבית (מה שנזרק לפח כשעושים דיסקציה), מתגלה כאיבר החישה הגדול ביותר של הגוף, היא נתפסת כרשת המחברת אותנו לאורגניזם אחד ויוצרת רצף אנטומי מכל מקום לכל מקום אחר בגוף, הבנת הפאשיה מחייבת התבוננות הוליסטית על הגוף והאדם

מחקרים עכשוויים מראים שלפאשיה תפקיד מרכזי בבלימת זעזועים, פרופריוספציה, תהליכי דלקת ויצירת תחושת כאב. אחרים מקשרים את הפאשיה לקליטה ושימור של תחושות, רגשות , שיוצרים מחשבות וזכרונות. היא אוגרת את הטראומות , שמשפיעות על תנוחת הגוף שלנו ,מושפעת מהרגלי החיים נמצאת באינטראקציה עם עצבים, הורמונים ומערכת חיסונית.

המהפכה החלה כשהחלו להסתכל על רקמה חיה תחת מיקרוסקופ ולא על רקמה מתה ומנותקת מהקשר הכולל אני מתבוננת בצילומים הללו ומרותקת הפאשיה ספוגה במים, בפאשיה בריאה הם בצמיגות של ג'ל , בפאשיה שאינה בריאה הם יוצרים הדבקויות ומגבילים את טווחי התנועה שלנו,

 הפאשיה עשירה מאוד בקצות עצבים, ההערכה היא ש250 מיליון קצות עצבים מסתיימים בפאשיה, היחס הוא 9 ל1 נוירונים סנסוריים לעומת מוטוריים, 25% יותר מקצות העצבים שמסתיימים בעור, 1000% יותר מכל העצבוב של השרירים, לכן יש הרואים בפאשיה את עיבר החישה הגדול ביותר של הגוף.

הפאשיה מתפתחת ומגיבה למנח הגוף, אופי וכמות התנועה, עומס , סטרס, כמות המים בגוף, הPH, הטמפרטורה , נוירוטרנסמיטורים והורמונים. היא מורכבת , מתאים , סיבי קולגן ואלסטין המספקים חוזק מכני וECM החומר שנראה נוזלי ומכיל חומצה הילורונית , סוכר כלשהו מים ויונים. המאפשר לסיבים להחליק זה על גבי זה על פי דרישות הגוף. הECM מתפקד כנוזל סיכה או כדבק, עודף או חוסר תנועה משפיעים מאוד על הרכיב הזה והפיכתו ליותר דבק מחומר סיכה משפיעה על מערכת הלימפה , החזר ורידי ועוד.

איזה תנועה מיטיבה עם הפאשיה?

התשובה הקצרה היא שזה לא מספיק ידוע, כל סוג של עבודה תנועתית משפיעה על הפאשיה, יש מחקרים הטוענים שהיוגה עטירת הפיתולים טובה במיוחד, מה שבטוח זה שתנועה עדיפה מחוסר תנועה, גם המגע משפיע על הפאשיה , מה שברור זה שהפאשיה מגיבה לאט בטווח של חודשים. היא לא ממהרת להשתנות. מה ההשפעה של המודעות שלנו ,embodiment ,ערנות לתחושות שהפאשיה מעבירה, זהו מסע אישי , לא תאורטי , אם נאזין למכלול שהוא הגוף נפש שלנו נדע כנראה מה מיטיב